החלטה בתיק ת"א 3440-01

כללי

1.         בפניי בקשה למתן פסיקתה שהוגשה על-ידי הנתבעים והתובעים שכנגד, ביום 3.6.12, שעניינה פסק דין שניתן ביום 16.10.06, ואשר זו לשונה:

" התובעת תשלם לנתבעים, ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ; א. ארנסון בע"מ; יוסי ריכטר; שוק קניון אגריפס ניהול ואחזקה בע"מ, סך של 821,757 ש"ח (הסכום כולל מע"מ).

סכום זה ישא ריבית והצמדה החל מיום מתן הפסיקתא ועד לתשלום בפועל".

2.         מתן פסיקתא נעשית בדרך שגרה, מעשים שבכל יום, כאשר היא מוגשת על ידי הצדדים עצמם, בהסכמה, וחותם עליה שופט או רשם, כאמור בתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סד"א"), והיא ערוכה על פי טופס 16 של התוספת הראשונה לתקנות האמורות.

3.         ברם, בעניין שבפנינו, התעוררה מחלוקת קוטבית בין הצדדים, כאשר תחילה ניסו הם להגיע להסדר, ובהעדר הסכמה, העלו טענותיהם המפורטות בכתב.

עתה, עליי להכריע בעניין.

4.         כדי להבין את המחלוקת, אין מנוס מלתאר, בתמצית, את ההליכים שהיו עד כה בבית משפט זה ובבית משפט העליון, ולאחר מכן, יוצגו עמדות שני הצדדים.

            בפרק הדיון, אתייחס לטענות - ואכריע בהן.

הדיון והפסיקה בבית המשפט המחוזי

5.         בשנת 2001 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים, שתמציתה המשפטית הוגדרה בפתח בפסק הדין, שניתן על ידי ביום כד תשרי תשס"ז (16.10.06) (להלן - "פסק הדין"), כדלקמן:

" אדם רכש נכס. בחוזה הרכישה נקבע מועד לקבלת הנכס. ניתנה ארכה לקבלן, ואולם הנכס לא נמסר בתוך מועדים אלה. בהמשך, טוען הקונה כי הנכס אינו ראוי, בשל ליקויי בנייה שבו, ושולח אזהרה לפני ביטול, ולאחריה הודעת ביטול בגין ליקויים אלה. לאחר שתוקנו הליקויים, והחוזה שב לסדרו, מגלה הרוכש כי ייעודו של הנכס כלל אינו מתאים למטרות אותן הוא מייעד לו. בשלב זה, הוא מבקש שוב לבטל את החוזה, ואף מגיש תביעה משפטית בעניין.

זו היא, בקליפת אגוז, תמצית הליך זה".

6.         בפסק הדין, מנותחות העובדות הקונקרטיות של הנתונים שהוצגו לעיל בפיסקה הקודמת, ונערך ניתוח משפטי ביחס לעובדות הללו, כאשר המסקנות של פסק הדין מתייחסות לנכסים אותם רכשה התובעת מן הנתבעים, שהם: מחסנים וחנות.

7.         אין כאן המקום, כמובן, לחזור על כל האמור בפסק הדין, אלא רק לראות כיצד יש לנסח פסיקתה לפסק הדין הנ"ל, ולבדוק אם הפסיקתה המוצעת על ידי התובעים שכנגד (כאמור בפיסקה 1 לעיל), מתאימה לפסק הדין.  

8.         בפיסקאות 44-45 לפסק הדין, מניתי את הנושאים שבהם עליי להכריע.

לאחר הניתוח של סוגיית ביטול החוזה, הגעתי למסקנה, בפיסקה 98 של פסק הדין, כדלקמן:

" הנובע מן האמור הוא שלא מצאתי עילה המתירה לתובעת לבטל את החוזה. משמעות הדבר היא כי החוזה עודנו שריר וקיים".

כמו כן, לא מצאתי עילה שתצדיק ביטול חוזה על-ידי בית המשפט (פיסקה 99). לכן, כתבתי (פיסקה 101):